החלטה בתיק תא"ק 701117-08

1.         כנגד הנתבע הוגשה תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר לתשלום חוב ארנונה בגין נכס אותו החזיק הנתבע.

2.         משלא הגיש הנתבע בקשה לרשות להגן, ניתן כנגדו פסק דין ביום 28.4.09.

3.         משלא פרע הנתבע את החוב על פי פסק הדין, פתחה התובעת תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין.

4.         ביום 22.7.12 עתר הנתבע בבקשה בהולה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

במקביל, עתר הנתבע לביטול פסק הדין.

5.         הנתבע טוען כי לא הגיש מטעמו כתב הגנה מאחר וכתב התביעה לא נמסר לידיו ולפיכך לא ידע כי מתנהלים כנגדו הליכים משפטיים בגין חוב הארנונה.

6.         לגוף התביעה טוען הנתבע כי  הוא מנהל עסק של נגרייה ואילו התובעת קבעה את גובה הארנונה על פי סיווג של חנות ולא של נגרייה.

7.         ב"כ התובעת מתנגד לבקשותיו של הנתבע. לתגובה צירף ב"כ התובעת אישור מסירה של האזהרה בתיק ההוצאה לפועל בו הוגש לביצוע פסק הדין לידי אשתו ביום 7.2.10 וזו סירבה לחתום על אישור המסירה.

לאישור המסירה צורף תצהירו של המוסר מטעם התובעת המאשר את נסיבות מסירת האזהרה.

עוד טוען ב"כ התובע כי בתיק ההוצאה לפועל ננקטו כנגדו מספר לא קטן של הליכי גבייה, לרבות הטלת עיקולים על חשבונות הבנק של הנתבע וזאת ביום 21.3.10.

ב"כ התובעת מוסיף וטוען כי הבקשה להארכת מועד נעדרת כל טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה.

ב"כ התובעת מציין עוד כי הנכס נשוא כתב התביעה נמצא במרכז ספיר בגבעת שאול בירושלים ואותו החזיק הנתבע עד לשנת 2005. לעומת זאת, טענות הנתבע אינן מתייחסות לנכס נשוא כתב התביעה אלא לנכס אחר. לפיכך, כל האמור בתצהיר הנתבע, לרבות המסמכים שצורפו אינם רלבנטיים לתביעה זו.

למעלה מן הצורך, מציין ב"כ התובעת כי טענות הנתבע באשר לסיווג הנכס אינן בתחום סמכותו של בית משפט זה ועל הנתבע היה להגיש השגה בפני מנהל הארנונה של התובעת.

8.         לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשות הנתבע.

הנתבע לא הכחיש את קבלת האזהרה על ידי אשתו ביום 7.2.10. יתרה מכך, מדו"ח הפעילות בתיק ההוצאה לפועל שצירף ב"כ התובעת לתגובתו ואף הנאמר בו לא הוכחש על ידי הנתבע, עולה בבירור כי כנגד הנתבע בוצעו מספר הליכים לגביית החוב. מעל לכל, עוד ביום 16.11.11 הובא הנתבע בצו הבאה בפני ראש ההוצאה לפועל ונחקר על יכולתו הכלכלית, במעמד זה אף התייצבה ב"כ הנתבע, עו"ד ש. אוחנה, אשר הצהירה כי החייב מנהל מו"מ עם התובעת להסדר החוב.

חרף זאת הוגשה הבקשה רק כעבור כשמונה חודשים נזכר החייב להגיש את בקשותיו. יהא זה מיותר לחזור ולהדגיש את חשיבות השמירה על המועדים הקבועים בחוק. בקשה להארכת מועד, תוך הצבעה על טעם מיוחד, יש להגיש במהירות הסבירה מעת שיש בידי בעל הדין את המידע והנתונים הנדרשים. בעל הדין היוזם הליך באיחור, ומשהה את בקשת הארכה מעבר לזמן סביר, חייב הסבר כפול: הסבר לעניין קיומו של טעם מיוחד באיחור בעצם הגשת ההליך, והסבר לטעמי האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד. שילוב של איחור בהגשת ההליך עם איחור בהגשת הבקשה להארכת מועד עשויים להצביע על זלזול בהליכי בית המשפט והתעלמות מסדרי הדין המחייבים.

הכלל הוא כי דרישת המועד הסביר חלה לא רק על הגשת ההליך גופו אלא גם על הבקשה להארכת מועד.

בנסיבות המקרה שוכנעתי כי נקיטת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל די בכך כדי להצביע כי גם אם כתב התביעה לא הומצא לידי הנתבע, הרי שהנתבע ידע גם ידע על ההליכים המתנהלים כנגדו ובפרק הזמן עד להגשת הבקשה ביום 22.7.12 לא פעל הנתבע בדרך המתבקשת לביטול פסק הדין.

כאמור על פי הוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, היה הנתבע רשאי להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין.